חסרים טיפולים המונעים התפתחות של אי-ספיקת כבד חדה על כרונית (Acute on Chronic Liver Failure - ACLF) במטופלים עם שחמת הכבד. במחקר זה החוקרים בקשו להעריך את הקשר בין חשיפה לסטטינים לבין הסיכון להתפתחות ACLF, בעוקבה לאומית גדולה של מטופלים עם שחמת הכבד.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי בו נכללו נבדקים מתוך מרשם בריאות ותיקים שאובחנו עם שחמת הכבד בין השנים 2008-2018. הנבדקים רובדו לשלוש קבוצות על בסיס החשיפה שלהם לסטטינים (ללא חשיפה קודמת לסטטינים, מטופלים עם סטטינים בהווה, החלו לאחרונה את הטיפול עם סטטינים). החוקרים השתמשו במודלים של רגרסיית COX, רגרסייה להסתברות הפוכה של הטיפול המשוקלל ומודלים מבניים שוליים על מנת להתייחס באופן מקיף לפוטנציאל הערפול של הערכת הקשר בין חשיפה לסטטינים והופעה ראשונית של ACLF.
בעוקבה נכללו 84,963 נבדקים, מהם 26.9% היו תחת טיפול עם סטטינים בתחילת המחקר. תוצאות המחקר הדגימו כי 8,558 (10.1%) מהמטופלים עם שחמת הכבד אושפזו עקב ACLF בדרגה חמורה, בתקופה מעקב חציונית של 51.6 חודשים (טווח בין רבעוני של 27.5-81.4). משך זמן השימוש בסטטינים נמצא קשור לירידה מובהקת בסיכון להתפתחות ACLF (יחס סיכונים של 0.62, רווח בר-סמך של 95%, 0.59-0.65, p<0.001). מינונים גבוהים יותר של סטטינים נמצאו קשורים לירידה, בהתאם למינון, בסיכון להתפתחות ACLF (יחס סיכונים של 0.75, רווח בר-סמך של 95%, 0.66-0.86, p<0.001 עבור מינון של פחות מ-20 מ"ג לעומת היעדר חשיפה לסטטינים שווי ערך לסימבסטטין; יחס סיכונים של 0.61, רווח בר-סמך של 95%, 0.58-0.64, p<0.001 עבור מינון של יותר מ-20 מ"ג לעומת היעדר טיפול). יתרה מכך, כל חמישה חודשי טיפול נוספים עם סטטינים נמצא קשור לירידה של 9% בסיכון לפתח ACLF בדרגה חמורה (יחס סיכונים של 0.91, רווח בר-סמך של 95%, 0.9-0.92, p<0.001).
מסקנת החוקרים הייתה כי שימוש בסטטינים עבור מטופלים עם שחמת הכבד נמצא קשור, באופן מובהק, לירידה בהתפתחות ACLF בדרגה חמורה.
מקור: