מוות של תורם הינו הסיבוך החמור ביותר של השתלת כבד מתורם חי, אך יש מעט מאוד דיווחים על אירועים כאלו. במחקר זה החוקרים בחנו את התמותה של אנשים שתרמו כבד מחיים (Live Liver Donors - LLD) בהשוואה לקבוצת מקרי ביקורת מצומדים. הניתוח בוצע על בסיס מאגר מידע של שירותי ביטוח הבריאות הציבורי של קוריאה (Korean National Health Insurance [NHI] Database).
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו 12,372 LLD אשר תרמו חלק מהכבד שלהם בין השנים 2002-2018 ונרשמו לרשת הקוריאנית של שיתוף איברים (Korean Network for Organ Sharing). הם הושוו לשלוש קבוצות מקרי ביקורת מצומדות מתוך ה-NHI הקוריאני שכללו 123,710 נבדקים: קבוצה של נבדקים בריאים (קבוצה 1); קבוצה של אוכלוסייה כללית ללא תחלואה נלווית (קבוצה 2), קבוצה של אוכלוסייה כללית עם תחלואה נלווית (קבוצה 3).
באוכלוסיית מחקר זו, 78.5% מה-LLD היו בגילאי 20-39 שנים, 64.7% היו זכרים. תוצאות המחקר הדגימו כי מתוך קבוצת התורמים 89 (0.7%) נפטרו (68 זכרים ו-21 נקבות), עם שיעור תמותה של 0.91 ל-1000 שנות אדם (טווח של 0.74-1.12). שיעורי התמותה ויחס הסיכונים המתוקנן של קבוצת LLD עמדו על 2.03 (1.61-2.55) ו-1.71 (1.31-2.25) בהשוואה לקבוצה 1, 0.75 (0.6-0.93) ו-0.63 (0.49-0.82) בהשוואה לקבוצה 2, ו-0.58 (0.46-0.71) ו-0.49 (0.39-0.6) בהשוואה לקבוצה 3. דכאון והכנסה כספית נמוכה היוו גורמי סיכון לתמותה בקבוצת LLD. היארעות של כשל כבדי, דכאון, סרטן, סוכרת, יתר לחץ דם, שבץ מוחי איסכמי, דימום מוחי ואי ספיקת כליות סופנית הייתה גבוהה באופן מובהק בקבוצת LLD בהשוואה לקבוצת מקרי ביקורת 1.
תוצאות המחקר הדגימו כי תוצאי LLD היו עגומים בהשוואה למקרי ביקורת מצומדים, וזאת חרף שיעורי תמותה ותחלואה נמוכים בקבוצה זו. על כן ניתן להסיק כי LLD זקוקים ליחס רפואי מוקפד למשך זמן ממושך לאחר התרומה.
מקור: