מחלת וילסון היא הפרעה אוטוזומלית רצסיבית הקשורה לשינויים בגן ATP7B אשר גורמים למחלה, עם שוני רב בתסמינים ובגיל הופעת המחלה. במחקר חדש שנערך ב-Cancer Center‐Institute בוורשה, פולין, ביקשו החוקרים להעריך האם הקיים קשר בין השונות הקלינית של מחלת וילסון לבין modifier genes.
עוד בעניין דומה
בסך הכול נכללו במחקר 248 מטופלים עם מחלת וילסון, מתוכם 148 אשר אובחנו לאחר גיל 17. ספריות של רצפי אקסום הומאניים נבנו בטכנולוגיית AmpliSeq ורוצפו באמצעות פלטפורמת IonProton.
מוטציית ATP7B p.His1069Gln נמצאה ב-215 חולים, עם 112 הומוזיגוטים ו-103 הטרוזיגוטיים. שלוש מוטציות נוספות: p.Gln1351Ter, יp.Trp779Ter, ו-c.3402delC זוהו ביותר מ-10 חולים. בקרב המטופלים, 117 היו עם מוטציה הומוזיגוטית, 101 היו compound heterozygotes, י27 היו עם מוטציה הטרוזיגוטית אחת, ואצל 3 מטופלים אחרים לא זוהו וריאנטים פתוגניים בגן ATP7B.י16 מוטציות היו חדשות, שנמצאו כחלק ממוטציה מורכבת או כמוטציה בודדת, הומוזיגוטית. בנוגע לניבוי פנוטיפ המחלה, גיל באבחון היה גורם מכריע, בעוד שוריאנטים אלליים של ATP7B מסוג frameshift ומין זכר הגדילו את הסיכויים לפתח פנוטיפ נוירולוגי. וריאנטים אלליים נדירים ב-ESD וב-INO80 הגדילו והפחיתו את הסיכויים לפנוטיפ הנוירולוגי, בהתאמה, בעוד שוריאנטים נדירים ב-APOE וב-MBD6 הפחיתו את הסיכויים להתפתחות של מחלת וילסון בגיל מוקדם. מוטציות מורכבות תרמו לגיל מוקדם יותר בזמן הופעת המחלה.
החוקרים מסכמים שבאוכלוסייה פולנית, בדיקות גנטיות עבור מחלת וילסון עשויות לסייע למציאת גנוטיפ של ארבעה וריאנטים שונים (p.His1069Gln, p.Gln1351Ter, p.Trp779Ter ו-c.3402delC), עם ריצוף ישיר של כל האמפליקונים של ATP7B כצעד אבחון שני. החוקרים זיהו גם כמה וריאנטים אלליים שעשויים לשנות את הפנוטיפ של המחלה.
מקור: