טיפולים ביולוגיים חיוניים בניהול מחלות מעי דלקתיות (IBD) בילדים. עלייה באנזימי כבד מתרחשת לפעמים לאחר טיפול עם תרופות ביולוגיות, אך מעט מחקרים מסבירים את הסיבה לכך.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Journal of Pediatric Gastroenterology and Nutrition, החוקרים ביקשו לתאר את התדירות של עליות באנזימי הכבד לאחר אפיזודות של טיפולים ביולוגים בילדים עם IBD.
החוקרים אספו מידע על ילדים עם IBD שקיבלו אינפליקסימאב, adalimumab, vedolizumab או ustekinumab בבית החולים לילדים באוניברסיטת הלסינקי, פינלנד, בין השנים 2000–2023. החוקרים עקבו אחר רמות האלנין טרנסמינאז (ALT) ו-γ-גלוטמיל טרנספפטידאז (GT) במשך 24 חודשים. ALT סווגה על סמך הגבול העליון של הנורמות הספציפיות לגיל ולמין. החוקרים לא כללו 46 חולים עם דלקת כולנגיטיס טרשתית ראשונית עם/בלי הפטיטיס אוטואימונית (AIH), אבחנה של AIH לפני הטיפול ואנזימי כבד מוגברים בתחילת הטיפול.
בתוצאות המחקר החוקרים ראו כי מתוך 618 אפיזודות של טיפול עם תרופות ביולוגיות ב-403 חולים, 22.2% הדגימו ALT או GT מוגבר (ALT ב-117 ו-GT ב-4, ושניהם ב-16 מקרים). מכל העליות ב-ALT,י41.4% (n=133) התרחשו במהלך 3 החודשים הראשונים. עליית ALT הייתה שכיחה יותר לאחר טיפול עם אינפליקסימאב (המייצגת 59.5% מהטיפולים הביולוגים) מאשר בתרופות אחרות (25.9% לעומת 14.2%, יחס סיכויים מותאם: 2.41, רווח בר סמך של 95%: 1.23-4.72). בנוסף, ראו כי AIH התרחש אחרי 1.5% (n = 9) מהטיפולים. יתר על כך, תשעים וחמישה אחוז מהעליות ב-ALT חלפו תוך 6 חודשים. חשיפה לאנטיביוטיקה (במיוחד למטרונידזול) הייתה קשורה לעלייה ב-ALT באופן כללי (יחס סיכויים מתואם: 5.76, רווח בר סמך של 95%: 2.40-13.9) ומשך מחלה קצר לפני התחלת תרופה ביולוגית עם עלייה ניכרת ב-ALT (יחס סיכויים מתואם: 1.10, 95% רווח בר סמך: 1.01-1.22).
לסיכום, עלייה שפירה ב-ALT שכיחה תוך 3 חודשים לאחר התחלת הטיפול בתרופה ביולוגית, במיוחד אינפליקסימאב, וכמעט לא הובילה להפסקת הטיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
