מעריכים כי הסיכון להתפתחות של פיברוזיס כבדי משמעותי בנבדקים שנחשפו לאורך זמן לתרופה מתוטרקאס (Methotrexate - MTX) עומד על כ-5%, סיכון המצדיק בדיקות סקר מרובות. עם זאת, המידע מופק ממחקרים רטרוספקטיביים בהם יש תת-דיווח על גורמי סיכון להתפתחות של מחלות כבד. במחקר עוקבה אורכי זה החוקרים בחנו את הסיכון להתפתחות של פיברוזיס כבדי בנבדקים עם חשיפה ארוכת-טווח ל-MTX, בעזרת שני סמנים לא פולשניים.
עוד בעניין דומה
בין השנים 2014-2021 גוייסו למחקר פרוספקטיבי זה נבדקים בגירים שאובחנו עם דלקת פרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis - RA) או פסוריאזיס בטווח זמן של מעל שנתיים לפני גיוסם למחקר, משישה אתרים בממלכה המאוחדת. קבוצת הטיפול עם MTX כללו נבדקים אשר טופלו עם MTX למשך חצי שנה לפחות, בעוד קבוצת מקרי הביקורת כללה נבדקים שמעולם לא טופלו עם MTX. כלל הנבדקים עברו אפיון מלא של מצב הכבד בעזרת אלסטוגרפיה (Transient Elastography - TE) ומדידת סמנים של הצטלקות כבדית (Enhanced Liver Fibrosis - ELF).
במחקר נכללו 999 נבדקים (גיל ממוצע של 60.8±12 שנים, 62.3% נשים). תוצאות המחקר הדגימו כי מתוך 976 בדיקות TE,י149 (15.3%) הדגימו קשיחות כבדית של לפחות 7.9 קילופסקל. מבין 893 מדידות ELF,י262 (29.4%) הדגימו ELF של 9.8, לפחות. גיל ו-BMI נמצאו קשורים באופן עצמאי לעליה בהתקשחות הכבד ובערכי ELF. מינון מצטבר של MTX ומשך הטיפול עם MTX לא נמצאו קשורים לעליה בקשיחות הכבד. סוכרת נמצאה כגורם סיכון המרכזי לקשיחות כבדית של לפחות 7.9 קילופסקל (יחס סיכויים מתוקנן של 3.19, רווח בר-סמך של 95%, 1.95-5.2; p<0.001). נטילה קבועה של תרופות ממשפחת NSAIDsי(non-steroidal anti-inflammatory drugs) הדגימה את הקשר המשמעותי ביותר לערכי ELF של 9.8 ומעלה (יחס סיכויים של 1.76, רווח בר-סמך של 95%, 1.2-2.56; p=0.003), מה שמכוון כי רמת החומרה של דלקת הפרקים במטופלים עם RA עלול לפגוע בתועלת של ELF כסמן לא פולשני להצטלקות כבדית.
מסקנת החוקרים הייתה כי ייתכן וישנה הערכת יתר של הסיכון להופעת הצטלקות כבדית המיוחסת לשימוש ב-MTX. משום כך, ייתכן וכדאי לשקול לשנות את הקווים המנחים לביצוע בדיקות סקר עבור נבדקים המטופלים עם MTX.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
