ספרות קודמת הדגימה תוצאים ירודים בנשים שעברו תיקון של קרע באבי העורקים הבטני. בנוסף, מחקרים קודמים שבוצעו בהקשר של תיקון אנדווסקולרי של מפרצות באבי העורקים החזי (Thoracic Endovascular Aneurysm Repair - TEVAR) דיווחו על תוצאות מעורבות בהקשר של תוצאים מקושרים למין ביולוגי. מכיוון שההשפעה של מין ביולוגי על תוצאי TEVAR לתיקון נזק בעקבות חבלה קהה בבית החזה (Blunt Thoracic Aortic Injuries - BTAI) לא נחקרת מספיק, החוקרים במחקר זה בחנו את הקשר בין מין ביולוגי לבין תוצאים של TEVAR עבור BTAI.
עוד בעניין דומה
החוקרים זיהו מטופלים שעברו TEVAR עקב BTAI מתוך מרשם Vascular Quality Initiative מבין השנים 2013-2022 וכללו במחקר את אלו שעברו TEVAR באזורים 2-5 של אבי העורקים החזי. מטופלים עם חסר בנתונים על אודות דרגת הפגיעה באבי העורקים (על פי מערכת דירוג של הארגון לניתוחי כלי דם [Society for Vascular Surgery] עבור פגיעה באבי העורקים) הוצאו. בוצעה רגרסייה לוגיסטית רב-משתנית ורגרסייה על שם COX על מנת לקבוע את ההשפעה של מין ביולוגי על תוצאים סביב הניתוח ושיעורי תמותה ארוכי טווח, בהתאמה.
זוהו 1,311 נבדקים, מהם 27% היו נשים. תוצאות המחקר הדגימו כי הנשים במחקר היו מבוגרות יותר באופן מובהק (נשים: גיל חציוני של 47 שנים [טווח בין-רבעוני של 30-36 שנים]; גברים: גיל חציוני של 38 שנים [טווח בין-רבעוני של 28-55 שנים]; p<0.001) והתייצגו עם שיעורים גבוהים יותר של תחלואה נלווית. למרות שהנשים במחקר התייצגו עם ציוני גלאזקו (Glasco Coma Scale- GCS) גבוהים יותר בהשוואה לגברים (ציון חציוני של 15 [טווח בין-רבעוני של 11-15] לעומת 14 [טווח בין רבעוני של 8-15]; p=0.028), לא נמצא הבדל בין המינים מבחינת דרגת החומרה של הפגיעה באבי העורקים או פגיעות נוספות. מאפייני הפעולה היו דומים בין הקבוצות, מלבד משך הפעולה, שנצפה ארוך יותר בנשים בהשוואה לגברים (משל חציוני של 79 דקות [טווח בין-רבעוני של 52-119] דקות לעומת 69 [טווח בין-רבעוני של 48-106] דקות; p=0.008). שיעור הסיבוכים הבתר-ניתוחיים היה זהה בין המינים (26% לעומת 29%, יחס סיכונים של 0.89, רווח בר-סמך של 95%, 0.52-1.5; p=0.26), הכוללים גם סיבוכים המקושרים להשגת גישה עורקית (0.5% לעומת 0.8%; p=0.83). עם זאת, נמצא כי נשים היו בסיכון מוגבר, באופן מובהק, לעבור התערבות נוספת במהלך אותו האשפוז (יחס סיכויים של 2.5, רווח בר-סמך של 95%, 1.1-5.5; p=0.024). לא נמצא הבדל מובהק בין גברים ונשים מבחינת שרידות למשך חמש שנים (יחס סיכונים של 0.87, רווח בר-סמך של 95%, 0.57-1.35; p=0.5).
מסקנת החוקרים הייתה כי בשונה מפערים בתוצאים המבוססים על מין ביולוגי שנצפו בנבדקים לאחר תיקון של מפרצת באבי העורקים החזי, במחקר זה לא נמצא הבדל מובהק בין המינים מבחינת תוצאים סביב הניתוח או שרידות ארוכת טווח לאחר TEVAR עקב BTAI. ניתן להסביר הבדלים בין ממצאים במחקרים קודמים שהתייחסו לפתולוגיות שונות בכלי הדם בכך שלא מדובר באותם מצבים רפואיים, דמוגרפיה שונה או מאפיינים אנטומיים אחרים בנבדקים שבמחקרים השונים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
