תחלואה קרדיווסקולרית (CVD) מהווה את הגורם המוביל לתחלואה ולתמותה לאחר השתלת כליה. תסמונת מטבולית נמצאת בשכיחות גבוהה בקרב מושתלי כליה, ונקשרת עם סיכון מוגבר ל-CVD בקרב אותם החולים. מחלת כבד שומני שאינו נובע מצריכת אלכוהול (NAFLD) נחשבת לביטוי הכבדי של הפרעה רב-מערכתית, הכוללת CVD ואת התסמונת המטבולית. עם זאת, מעטים הנתונים בנוגע לשכיחות של NAFLD לפני השתלת כליה, ובנוגע להשלכות הנובעות מכך לאחר ההשתלה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'American Journal of Nephrology', החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי על פרמטרים מטבוליים ועדויות סונוגרפיות של NAFLD. במסגרת המחקר נערכה אנליזה של התוצאים המטבוליים בעקבות NAFLD בקרב 341 מושתלי כליה עוקבים.
לפני שעברו השתלת כליה, 124 מטופלים (36.4%) אובחנו עם NAFLD. הסיכון ל-NAFLD לפני השתלת כליה היה קשור באופן מובהק ובלתי תלוי עם סוכרת (יחס הסיכויים = 1.8), זכרים (יחס הסיכויים = 1.4), גיל מבוגר יותר (כל שנת חיים העלתה את הסיכון ב-4%), BMI גבוה יותר (כל עלייה של 1 קילוגרם/מטר רבוע העלתה את הסיכון ב-15%), ורמת טריגליצרידים גבוהה יותר. הרמות הממוצעות של אנזימי הכבד היו דומות בחולים עם וללא NAFLD. מטופלים עם NAFLD לפני ההשתלה אובחנו עם סוכרת חדשה בשכיחות גבוהה יותר, גם לאחר תקנון לשונות משותפת. בנוסף, לאחר ההשתלה הם אופיינו עם עלייה גבוהה יותר באנזימי הכבד, הטריגליצרידים וה-FIB-4 score, כאינדיקציה לפיברוזיס כבדי. כמו כן, הימצאות NAFLD לפני ההשתלה נקשרה באופן בלתי תלוי עם תמותה קרדיווסקולרית (יחס הסיכונים = 4.4) לאחר השתלת הכליה.
לסיכום, עדויות סונוגרפיות של NAFLD לפני השתלת כליה נקשרות עם תוצאים מטבוליים מובהקים, כולל סוכרת חדשה ותמותה קרדיווסקולרית לאחר ההשתלה. החוקרים מציינים כי יש להתייחס לסוגיה זו כחלק מההערכה הנעשית למטופלים המועמדים להשתלת כליה.
מקור: