מטרת החוקרים הייתה לספק מחקר רב מוקדי, פרוספקטיבי, מהעולם האמיתי, שמטרתו לבחון את ההשפעות של DAAsי(direct‐acting antivirals) על חולי הפטיטיס C עם HCCי(hepatocellular carcinoma) שעבר טיפול בהצלחה. התוצאים שנבחנו היו הישנות של הממאירות ושיעורי השגת SVRי(sustained virological response).
עוד בעניין דומה
החוקרים הכלילו את כל החולים בהפטיטיס C שנתנו את הסכמתם וקיבלו טיפול מוצלח לקרצינומה של הכבד ע"י DAAs, בין מרץ 2015 למרץ 2017. התוצא העיקרי אותו הגדירו החוקרים היה הישנות של הממאירות, בעוד התוצאים המשניים היו מאפייני המטופל המנבאים הישנות של HCC. החוקרים הפיקו את ההסתברויות המצטברות להישנות מעקומות המתארות את הזמן עד להתרחשות האירוע, בשיטת קפלן-מאייר. בנוסף, העריכו את יחסי הסיכונים עם רווחי בר-סמך 95%, באמצעות רגרסיות COX חד ורב משתניות.
החוקרים הכלילו במחקר סך של 101 נבדקים: ל-83% מהם היה פיברוזיס כבדי בדרגת Child‐Pugh A, ל-88% הייתה היסטוריה של HCC בדרגה 0/A ע"פ ה-BCLCי(Barcelona clinic liver cancer) ו-91.1% השיגו SVR. החוקרים מצאו כי הזמן החציוני מהטיפול האחרון המוצלח ב-HCC ועד לתחילת הטיפול עם DAAs היה 10.1 חודשים (טווח בין רבעוני של 5.6-16.7). החוקרים דיווחו על 31 מקרי הישנות של HCC, מתחילת הטיפול עם DAAs (מעקב חציוני של 31.7 חודשים). בנוסף, נמצא כי שיעור ההיארעות של הישנות היה 20.5 ל-100 שנות אדם. זאת ועוד, שיעורי ההישנות של HCC כעבור 6, 12 ו-24 חודשים מהטיפול האחרון היו 1%, 8.9% ו-25.6%, בהתאמה. לבסוף, מצאו החוקרים כי כשלון של הטיפול עם DAA, רמות גבוהות יותר של הבילירובין הכולל, BMI גבוה יותר ורמות גבוהות יותר של AFP, היו כולם קשורים באופן מובהק לסיכון גבוה יותר להישנות של HCC, הן באנליזת COX חד משתנית והן ברבת משתנים.
החוקרים הגיעו למסקנה כי השגת SVR והיעדר גורמי סיכון ידועים ל-HCC, מפחיתים את ההישנות במטופלים שקיבלו DAAs.
מקור:
Guarino, M. et al. Liver Cancer International 2020; 1; 12-24. https://doi.org/10.1002/lci2.13
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
