מטרתו של מחקר זה הייתה לקבוע את הקשר שבין רמות פעילות גופנית לבין שיעור אובדן שדות הראייה במחלת ברקית (גלאוקומה).
עוד בעניין דומה
מבנה המחקר היה אורכי-תצפיתי, ונכללו בו מטופלים בגילאים מבוגרים עם חשד לברקית, או עם מחלת ברקית פעילה. המשתתפים נשאו מדי תאוצה למשך שבוע כדי לאפיין את מספר הצעדים הממוצע ליום, את מספר הדקות של פעילות בינונית עד מאומצת, ואת מספר הדקות של פעילות שאיננה יושבנית. כל הבדיקות הזמינות לשדות ראייה לפני ואחרי הערכת הפעילות הגופנית, נותחו רטרוספקטיבית על מנת להעריך את שיעורי האובדן של שדות הראייה. התוצא הראשי הנמדד היה השינויים הנקודתיים ברגישות שדות הראייה הקשורים למדדי הפעילות הגופנית.
למחקר גויסו 141 משתתפים (גיל ממוצע 5.8±64.9). הסטייה הבין-עינית הממוצעת בזמן פעילות גופנית הייתה 6.6 דציבלים, ומספר הצעדים הממוצע ליום היה 3,158±5,613. היחס הממוצע הבלתי מותאם של אובדן שדות ראייה כפי שנמדד על ידי הרגישות הנקודתית של שדות הראייה היה 0.36 דציבלים לשנה (רווח בר-סמך 95%, 0.37- עד 0.35-). במודלים רבי-משתנים, אובדן איטי יותר של שדות הראייה נצפה במטופלים שביצעו מספר רב יותר של צעדים (תוספת של 0.007 דציבלים לשנה לכל 1,000 צעדים יומיים, P<0.001), במטופלים שביצעו יותר פעילות גופנית ברמת עצימות בינונית עד גבוהה (תוספת של 0.003 דציבלים לשנה לכל 10 דקות נוספות של פעילות עצימה ליום, P<0.001), ואצל מטופלים עם יותר פעילות שאיננה יושבנית (תוספת של 0.007 דציבלים לשנה לכל 30 דקות נוספות של פעילות ליום, P=0.005).
גורמים הקשורים לקצב מוגבר של אובדן שדות ראייה כללו גיל מבוגר, מוצא גזעי שאינו לבן, ניתוח ברקית בעבר, ניתוח להסרת ירוד בעבר, ונזק בחומרה בינונית לשדות הראייה במצב הבסיס (סטייה ממוצעת 6- דציבלים ומטה, אך לא מתחת ל-12- דציבלים), בניגוד לנזק קל לשדות הראייה (סטייה ממוצעת מעל 6- דציבלים). קשרים דומים בין רמת הפעילות הגופנית במצב הבסיס לפי מדי התאוצה לבין קצבי האובדן של שדות הראייה, נצפו על פני פרקי זמן אחרים (לדוגמה, תוך 1,3,5 שנים מאומדן הפעילות הגופנית).
החוקרים הסיקו שהליכה מוגברת, זמן רב יותר המוקדש לפעילות גופנית בינונית-עצימה, ופרקי זמן ממושכים יותר בהם מתקיים אורח חיים שאיננו יושבני, נמצאו קשורים לאובדן מואט של שדות ראייה בקרב חולי ברקית תחת טיפול. תוספת של 5,000 צעדים ליממה או 2.6 שעות של פעילות גופנית לא יושבנית, הפחיתה את הקצב הממוצע של אובדן שדות ראייה ב-10% לערך. נדרשים מחקרים פרוספקטיביים עתידיים בכדי לקבוע האם פעילות גופנית אכן מאיטה את אובדן שדות הראייה במחלת ברקית, או שמא אובדן מתקדם של שדות ראייה גורם להגבלת הפעילות. במידה והאפשרות הראשונה תאושר, פעילות גופנית תסומן כגורם סיכון חדש ובר שינוי עבור מניעת נזקי הברקית.
מקור: