תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם והציון שישראל מקבלת במדיניות הבריאות בעולם הוא גבוה למדי (דו"ח בלומברג, ספטמבר 2018). אולם, בשנתיים האחרונות משהו רע קורה במערכת הבריאות הציבורית.
עוד בעניין דומה
אנו עדים לעלייה בתלונות על המתנה בלתי נתפסת של שעות ארוכות לרופא בחדרי מיון, המתנה ארוכה לרופא שיענה לחולה במחלקות הפנימיות, צפיפות איומה בבתי החולים בישראל מהגבוהה בעולם (120%-200%), שיעור התמותה מזיהומים בבתי החולים מהגבוה בעולם, מספר המיטות לנפש בישראל מהנמוכות בעולם המערבי.
מספר הרופאים לנפש בישראל בירידה מתמדת ומתחת לממוצע ה-OECD, מספר הרופאים בישראל שלומדים רפואה בחו"ל ומגיעים לישראל ממקומות שונים, חלקם עם מסלול לימודי רפואה המוטל בספק, הוא מהגבוהים בעולם, מספר הסטודנטים לרפואה הלומדים בישראל לנפש מהנמוכים בעולם.
הזמן שממתין האזרח בישראל לרופא מומחה בקופות החולים הוא מהגבוהים בעולם, הזמן שרופא יושב עם חולה בקופות החולים הוא מהנמוכים במדינות אירופה המפותחות, מספר תקני הרופאים שנוספו למערכת הרפואה הציבורית בישראל בעשור האחרון מהנמוכים בעולם המערבי, אין התאמה בין העלייה במספר התושבים בישראל ובעיקר בין העלייה בתוחלת החיים והאוכלוסיה הקשישה לבין תוספת התקנים לרופאים ולצוותים רפואיים במערכת הרפואה הציבורית ורוב בתי החולים בישראל וקופות החולים בגירעונות כספיים קשים.
הציבור בישראל אינו יודע את האמת - שחסרים תקנים - ומאשים את הרופאים עצמם בכאוס במערכת הבריאות הציבורית. הרופאים הם האשמים, לפי דעת הציבור בישראל, בגרימת תורים ארוכים, בהמתנה ממושכת לטיפול בחדרי המיון, בהמתנה למיטות פנויות במחלקות הפנימיות, בדחיית ניתוחים, בתורים האינסופיים לבדיקות הדמיה, לייעוץ אצל רופאים מקצועיים ולזמן הקצר שנותר למתן תשובות ולשיחה עם משפחות החולים.
לאחרונה אף פרסם אחד מהעיתונים הכלכליים בישראל כתבה המאשימה למחסור החמור ברופאים בישראל את אגף התקצבים במשרד האוצר, דיקאני בתי הספר לרפואה, מנהלי בתי החולים, מנהלי המחלקות וההסתדרות הרפואית בישראל. המלצת הכתבה בעיתון המכובד היתה "פשוטה": להוריד את סף תנאי הקבלה לבתי הספר לרפואה ולאפשר קבלת סטודנטים מוכשרים פחות למערכת הבריאות בישראל. ואני שואל: האם יעלה על הדעת לקבל סטודנטים פחות טובים למקצוע שאחראי על חיי אדם? האם יעלה על הדעת להטיס מטוס על ידי חיילים שאינם מתאימים לקורס טיס?
יש להכיר בעובדה שמערכת הבריאות בישראל בגסיסה מתמדת ואם לא תקבל החייאה מיידית, סופה יהיה גרוע, ומי שיסבול אלה הם תושבי המדינה ובעיקר אלה שידם אינה משיגה רפואה פרטית.
קובעי המדיניות והפוליטיקאים חייבים להתעשת מיד ולהבין: מערכת כה גדולה וחשובה לא יכולה לתפקד אם לא יוקצו מיד המשאבים המתאימים. ההשקעה בבריאות בישראל מתוך התל"ג היא מהנמוכות בעולם ואין פלא שהתוצאות טופחות על פני אזרחי המדינה. כאשר לא משקיעים משאבים כספיים מתאימים בכל שנה ומתחזקים מערכת תפעולית כזו גדולה, המערכת מפסיקה לתפקד.
העדר תקינה מתאימה והעדר תוספת מיטות גורמים לצפיפות איומה במחלקות בבתי החולים, מעלים את אחוז הזיהומים והתמותה של החולים בבתי החולים הציבוריים ולא יעזור אם בישראל נמצאים מיטב רופאי העולם. הרופאים במערכת הרפואה הציבורית עייפים, תשושים, מתוסכלים וממורמרים מעבודה בתת תנאים. זאת וגם זאת: עם העלייה בצפיפות במחלקות, העלייה בדחייה בניתוחים ובפרוצדורות פולשניות, צפיפות איומה בחדרי המיון והמתנה ארוכה בתור במרפאות בבתי החולים, זעם הציבור מופנה לרופאים ולאחיות ואלה אינם יכולים לעמוד במעמסה הנפשית והפיזית. לא אחת לצערנו אנו נתקלים באנשי רפואה השולחים יד בנפשם ונפטרים מהעולם.
יש לזכור שהרופאים הם המשאב האנושי היקר ביותר שיש למערכת הבריאות ואין בלעדיו. על המערכת הארגונית למנוע פגיעה במשאב אנוש זה הן פיזית והן נפשית. על הפוליטיקאים מוטלת המשימה להחיות את מערכת הרפואה הציבורית מיד וכעת לפני שיהיה מאוחר.
המערכת משוועת לתכנית הבראה מסודרת לעשר השנים הבאות שתכלול תוספת של 500 מיטות אשפוז לשנה, תוספת של 500 תקני רופאים ו-500 תקני מתמחים בשנתיים הקרובות, וכפתרון ביניים, עד למילוי השורות ב-4,000 רופאים שחסרים היום במערכת הציבורית, לאפשר לרופאים החפצים בכך וכשירים פיזית ונפשית, להמשיך במערכת הציבורית עד גיל 70 שנה.
בנוסף, יש לאפשר מיד לכל הרופאים המומחים בבתי החולים להצטרף לתכנית של "פול טיימרים" מתוך כוונה שיישארו עד שעות הערב המאוחרות ויקדישו את הידע הניסיון שלהם לרפואה הציבורית במקום לרפואה הפרטית. היום מושג של רופאים "פול טיימרים" נדיר וניתן במשורה רק למי שהמוסדות הרפואיים רוצים ביקרם, ואלה בעיקר רופאים במקצועות הכירורגיים ולא כלל הרופאים.
בישראל נמצאים רופאים מהטובים בעולם. בואו ונשנה את החשיבה לחיובית בכל הקשור במערכת הבריאות הציבורית למען חוסן בריאותי חזק יותר וטוב יותר לאזרחי המדינה. אנו בפתחה של מערכת בחירות שנייה. ללא מערכת רפואית ציבורית חזקה ויעילה, החוסן הבטחוני שלנו יהיה בסכנה, וטוב שהפוליטיקאים יתעוררו מיד לפני הצונאמי בבריאות הציבור.