שיפור במידת הפיברוזיס הכבדי הינו גורם משמעותי במניעת סיבוכי מחלת כבד כרונית. מעקב אחר מידת הפיברוזיס הכבדי על ידי ביופסיות חוזרות של הכבד אינה גישה פרקטית בשגרת הטיפול במטופלים עם מחלת כבד כרונית.
עוד בעניין דומה
מחקר עוקבה פרוספקטיבי ניסה להעריך את מידת השיפור בפיברוזיס הכבד כעבור 5 שנות טיפול בקרב מטופלים עם Chronic Hepatitis Bי(CHB) עם פיברוזיס מתקדמת בתחילת הטיפול, וזאת על ידי מעקב סריאלי של קשיחות הכבד בהערכה על ידי ביצוע פיברוקסאן.
החוקרים הכלילו מטופלים עם CHB ללא טיפול קודם, אשר להם עדות לפיברוזיס מתקדמת בביופסיית כבד (ניקוד מטאביר של F3 ומעלה), Viral Load גבוה (HBV DNA>2000 IU/nl) ואנזימי כבד מתחת לפי 2 מהנורמה לפני תחילת הטיפול. הערכת קשיחות הכבד בוצעה על ידי פיברוסקאן לפני תחילת הטיפול ובהמשך אחת לשנה למשך 5 שנים תחת טיפול אנטי-ויראלי. שיפור בפיברוזיס הכבדי הוגדר כקשיחות כבד מתחת ל-7.2 קילופסקאל בשנה החמישית לטיפול.
סך הכל 120 מטופלים נכללו במחקר. מידת קשיחות הכבד הממוצעת ירדה באופן משמעותי לאורך תקופת המעקב (14.5 קילופסקל בתחילת הטיפול, 11.3 קילופסקל כעבור שנה, 9.6 קילופסקל כעבור שנתיים, 9.3 קילופסקל כעבור 3 שנים, 8.6 קילופסקל כעבור 4 שנים ו-8.3 קילופסקל כעבור 5 שנים).
ניתוח רב משתנים הדגים כי מידת קשיחות הכבד בתחילת הטיפול הינה המשתנה היחיד המנבא שיפור בפיברוזיס הכבדי כעבור 5 שנות טיפול (יחס סיכון {Hazard Ratio}י0.907, רווח בר סמך של 95%: 0.838-0.980, P=0.014).
מטופלים עם רמת קשיחות כבד נמוכה מ-12 קילופסקל בתחילת הטיפול היו בעלי סיכוי גבוה יותר לשיפור משמעותי בפיברוזיס הכבדי ביחס למטופלים עם קשיחות כבד גבוהה (מעל 12 קילופסקל) בתחילת הטיפול (81.5% מול 29%, P<0.001).
לאור הממצאים קובעים החוקרים כי מטופלים עם CHB ופיברוזיס מתקדם בתחילת הטיפול חווים שיפור במידת הפיברוזיס הכבדי עם התמשכות הטיפול, על אף שמגמת השיפור מואטת עם חלוף שנות הטיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
