בטיחות ויעילות של לירגלוטיד במטופלים עם הסננה שומנית ודלקת כבד לא אלכוהולית

אנאלוג לפפטיד דמוי גלוקגון 1 (Glucagon-like peptide-1י [GLP-1]) מוריד הצטברות שומן בכבד - סטאטוזיס (steatosis), ריכוז אנזימי כבד, ותנגודת אינסולין במודלים של עכברים (murine) עם כבד שומני.

פפטידים אנלוגים אלו כבר מאושרים לשימוש בסוכרת סוג 2, אך יעילותם במטופלים עם הסננה שומנית ודלקת כבד לא אלכוהולית (non-alcoholic steatohepatitisי [NASH]) אינה ידועה.

מטרת החוקרים הייתה להעריך את הבטיחות והיעילות של אנאלוג ל-GLP-1 בעל השפעה ארוכת טווח, לירגלוטיד (liraglutide, שם מסחרי: Victoza), במטופלים עם הסננה שומנית ודלקת כבד לא אלכוהולית.

בוצע מחקר רב-מרכזי, אקראי, שלב 2, עם קבוצת ביקורת וסמיות כפולה בארבעה מרכזים רפואיים בבריטניה על מנת להעריך את יעילותן של זריקות תת-עוריות של לירגלוטיד (1.8 מ"ג ליום), בהשוואה לפלסבו, במטופלים עם עודף משקל, שהראו סימנים קליניים של NASH.

המטופלים חולקו באופן אקראי (יחס 1:1) בעזרת תוכנת מחשב, שביצעה ריבוד לפי מרכז רפואי וסטטוס הסוכרת שלהם. המחקר תוכנן על פי שיטת A'Hern לקבוצה יחידה, שהצריכה 8 (38%) מתוך 21 הצלחות בקבוצת הלירגלוטיד על מנת שההשפעה של התרופה תחשב משמעותית מבחינה קלינית. המטופלים, החוקרים, צוות המחקר והפתולוגים היו סמויים לטיפול שניתן לאורך כל מהלך המחקר.

התוצאה העיקרית שנמדדה הייתה פתרון (resolution) ה-NASH הברור וכן בדיקה אם לא הייתה התקדמות של הפיברוזיס בכבד מזמן הבסיס ועד סיום המחקר (48 שבועות). ההערכה הפתולוגית בוצעה באופן מרוכז על ידי שני פתולוגים עצמאיים. ניתוח הנתונים בוצע על פי אנליזת הכוונה-לטפל (intention-to-treat), שכללה את כל המטופלים שעברו ביופסיה בסוף הטיפול.

בין אוגוסט 2010 למאי 2013, 26 מטופלים חולקו באופן אקראי לקבלת לירגלוטיד ו-26 לקבלת פלסבו. 9 (39%) מתוך 23 המטופלים שקיבלו לירגלוטיד ועברו ביופסיה בסוף הטיפול הראו פתרון של ה-NASH הברור בהשוואה ל-2 (9%) מתוך 22 בקבוצת הפלסבו (סיכון יחסי [Relative Riskי] 4.3; רווח סמך 95%: 17.7-1.0; p=0.019). שניים (9%) מתוך 23 המטופלים בקבוצת הלירגלוטיד לעומת שמונה (36%) מתוך 22 המטופלים בקבוצת הפלסבו הראו התקדמות של הפיברוזיס (סיכון יחסי 0.2, רווח סמך 95%: 1.0-0.1, p=0.04).

רוב תופעות הלוואי היו בדרגת חומרה 1 (מתון) או 2 (בינוני), חולפות, וזהות בשתי קבוצות הטיפול בכל מערכות הגוף ובכל הסימפטומים שזוהו, מלבד בעיות במערכת העיכול, שהופיעו ב-21 (81%) מתוך 23 המטופלים בקבוצת הלירגלוטיד וב-17 מטופלים (65%) מתוך 22 המטופלים בקבוצת הפלסבו.

תופעות הלוואי במערכת העיכול כללו: שלשול (10 [38%] מטופלים בקבוצת הלירגלוטיד לעומת 5 [19%] בקבוצת הפלסבו), עצירות (7 [27%] לעומת 0) ואובדן תיאבון (8 [31%] לעומת 2 [8%]).

החוקרים מסכמים, כי השימוש בלירגלוטיד היה בטוח, נסבל, והוביל לפתרון היסטולוגי של ההסננה השומנית והדלקת בכבד שאינה ממקור אלכוהולי. ממצאים אלו מצדיקים ביצוע מחקרים מקיפים ארוכי טווח בתרופה זו.

מקור:
Armstrong, M. J., Gaunt, P., Aithal, G. P., Barton, D., Hull, D., Parker, R., . . . Newsome, P. N. Liraglutide safety and efficacy in patients with non-alcoholic steatohepatitis (LEAN): a multicentre, double-blind, randomised, placebo-controlled phase 2 study. The Lancet. doi: 10.1016/S0140-6736(15)00803-X