רמוצירומאב לעומת פלסבו לטיפול קו-שני בחולי קרצינומה של הכבד שקיבלו טיפול קו-ראשון עם סוראפניב

פקטור גדילה של אנדותל כלי הדם (VEGF) ואנגיוגנזה המתווכת על ידי קולטן 2 ל-VEGF תורמת לפתוגזנה של קרצינומה של הכבד (hepatocellular carcinoma). רמוצירומאב (ramucirumab) הינו נוגדן רקומביננטי מונוקלונלי מסוג IgG1 ואנטגוניסט לקולטן 2 ל-VEGF.

מטרת המחקר היתה להעריך את הבטיחות והיעילות של טיפול ברמוצירומאב בחולי קרצינומה מתקדמת של הכבד שטופלו בסוראפניב (sorafenib, שם מסחרי: נקסבר, Nexavar) כטיפול קו ראשון.

במחקר REACH, האקראי, רב-מרכזי, שלב 3, מבוקר עם קבוצת פלסבו וסמיות כפולה, השתתפו חולים מ-154 מרכזים רפואיים מ-27 ארצות. הקריטריונים להשתתפות במחקר היו: גיל 18 ומעלה; בעלי קרצינומה של הכבד בשלב C או בשלב B, שהיה עמיד או שלא היה ניתן לטיפול על ידי טיפול מקומי (locoregional), על פי שיטת ברצלונה להערכה קלינית של סרטן הכבד (Barcelona Clinic Liver Cancer); בעלי דירוג A במדד Child-Pugh; תפקוד ברמה 0 או 1 על פי מדד הקואופרטיב המזרחי לאונקולוגיה (Eastern Cooperative Oncology Group); קיבלו טיפול בעבר בסוראפניב (טיפול שהופסק בשל אי-סבילות לטיפול או התקדמות המחלה); והיו בעלי פרמטרים ביוכימיים והמטולוגים מתאימים.

המטופלים חולקו באופן אקראי (יחס 1:1) לקבלת טיפול תוך ורידי ברמוצירומאב (8 מ"ג לק"ג) או פלסבו כל שבועיים, ובנוסף טיפול תומך, עד שנצפתה התקדמות של המחלה, הופיעה רעילות חמורה, או שהמטופל נפטר.

החלוקה האקראית הייתה מרובדת על פי אזור גאוגרפי והסיבה למחלת הכבד. המטופלים, הצוות הרפואי, החוקרים והמממנים של המחקר היו סמויים לטיפול שניתן. התוצאה העיקרית שנבדקה הייתה השרידות הכוללת באוכלוסייה בה הייתה הכוונה לטפל (intention-to-treat).

בין נובמבר 2010 לאפריל 2013, 565 מטופלים הוכללו במחקר, מתוכם 283 קיבלו טיפול ברמוצירומאב ו-282 קיבלו טיפול בפלסבו. השרידות הכוללת החציונית בקבוצת הרמוצירומאב הייתה 9.2 חודשים (רווח סמך 95%: 10.6-8.0) לעומת 7.6 חודשים (רווח סמך 95%: 9.3-6.0) בקבוצת הפלסבו (יחס סיכונים: 0.87 [רווח סמך 95%: 1.05-0.72; יp=0.14]).

תופעות הלוואי בדירוג (Gradeי) 3 ומעלה שהופיעו ב-5% או יותר מהמטופלים היו מימת (13 [י5%] מתוך 277 המטופלים שקיבלו טיפול ברמוצירומאב לעומת 11 [4%] מתוך 276 המטופלים שקיבלו טיפול בפלסבו); יתר לחץ דם (34 [12%] לעומת 10 [4%]), תשישות (astheniaי; 14י[5%] לעומת 5 [2%]); התקדמות הגידול הממאיר (18 [6%] לעומת 11 [4%]); ריכוז גבוה של אספרטאט אמינוטרנספראז [ASTי] (15 [5%] לעומת 13 [5%]), טרומבוציטופניה (13 [5%] לעומת 1 [1י%<]); היפר-בילירובינמיה (3 [1%] לעומת 13 [5%]), ורמות גבוהות של בילירובין בדם (5 [2%] לעומת 14 [5%]).

תופעת הלוואי השכיחה ביותר (ביותר מ-1% מהחולים), בכל דרגה או דרגה 3 ומעלה, שדווחה ושקשורה בטיפול, הייתה התקדמות הגידול הממאיר.

החוקרים מסכמים, כי לטיפול קו שני עם רמוצירומאב במטופלים עם קרצינומה מתקדמת של הכבד לא הייתה השפעה חיובית מובהקת לעומת פלסבו. לא נרשמו בעיות בטיחותיות בחולים שנכללו במחקר, והפרופיל הבטיחותי של התרופה ניתן לבקרה.

מקור:
Zhu, A. X., Park, J. O., Ryoo, B.-Y., Yen, C.-J., Poon, R., Pastorelli, D., . . . Kudo, M. Ramucirumab versus placebo as second-line treatment in patients with advanced hepatocellular carcinoma following first-line therapy with sorafenib (REACH): a randomised, double-blind, multicentre, phase 3 trial. The Lancet Oncology, 16(7), 859-870. doi: 10.1016/S1470-2045(15)00050-9